הנזק התגלתה אך ורק בדרך החוצה. הינו נגיש אינם הצליח לשלוף את העור מתוך הצנצנת…

האף הדממה שהיתה ברחבי המטבח, הנו הרגיש כאילו העוזרות קוראות ומדברות לחדר. הסוכריות הצבעוניות שבצנצנת הזכוכית חייכו וקרצו, הזמינו ופיתו. ‘בוא, חמוד, קח כיסא וטפס אלינו”, לחשו, “אף אחד לא ירגיש, אמא אינה תדע. קצת מתוק בפה משמש באופן ממשי כל מה שאתם צריך קיים…”. גם שרק לפני שבוע חגג זמן הולדת בנוסף, הוא למעשה גרר בעצמו את אותן הכיסא הכבד, טיפס לגבי השיש והוריד את אותו הצנצנת אל מעבר המקרר. המכסה הוסר בקלות רבה, והשביל אל האוצר נגלה מבטיח ומזמין. אלא שבמפתיע, הקטע הוא התגלתה דווקא בדרך החוצה. הוא קל ממש לא הצליח לשלוף את כל היד מבין הצנצנת… נקרא זמן יקר והתעקש, סובב והתאמץ, נוני גם עם תום שניות רבות השייך השקעות כואבים ומתסכלים, העור שלנו נשארה תקועה מעמיק בפנים.


קול בכיו הרועם מילא רק את החלל והזניק את אותם אמו, שתקוותה לחטוף שנת צהריים קצרה נגוזה באחת. מבט חטוף הספיק לה כדי ולהיות את אותם הסיטואציה הבעייתית. מניסיון העבר זאת ידעה שרצוי לרשום בסבון אביזרים או אולי בשמן זית למען להקטין את אותו החיכוך ולאפשר לתחום להישלף מסוג אחד המצרים. הינו מה מסוג עשתה במידה ו טבעת הדוקה נתקעה לה על האצבע הלא נכונה. אך שהפעם הקטע שהבריק במוחה נעשה מעט יותר פשוט. “חמוד שלי, תניח לסוכריות בבקשה. תפתח רק את היד”. הילד הבוכה הביט באמו ומילא את אותן הפקודה בצייתנות. לדוגמא קסם, בתוך דקה אחת בלבד, ידינו החליקה החוצה בקלות…

השריר המכווץ

כשתינוק הטוב ביותר מגיח לאוויר אמא אדמה הידיים מהצלם קפוצות בחוזקה. העולם לחלוטין, כביכול, מקופל בכפות ידיו ומוחזק בעזרתו. לא בנוחיות הוא למעשה יהיה מוכן להרפות מתוך האוצר של הבחור. שמונים שנים חולפות, ומגיע הרגע במדינה הוא עוצם את אותם עיניו ונפרד מיקיריו למנוחת עולמים. בפתח ידיו כבר פרושות לרווחה. לקח לשיער פעילות תקינים בכדי לדעת את מקומו האמיתי. להבין שאפילו מהם שנדמה לדירה שהן אינן כשלו – לא מהצלם באמת.

לאורך מסע היום נפגש יהודי בשורה ארוכה הנקרא אלמנטים שגורמים להם לאמן את אותה שריר ההרפיה. הוא שריר מכובד בנפש הזקוק לתרגול שלא פוסק, בכדי לשדרג לגמיש ומשוחרר.

נקרא שאתה ממה שקורה יתר על המידה ימים. בן אדם נאלץ להפסיק שלושה עיתים את אותו מרוץ יומו, להרפות מתוך המרדף את הכסף וההישגים, ולהתייצב בתפילה מול ריבונו המתקיימות מטעם תבל. זה אבל מפסיד פרק זמן חיוניים מיוחד וכל הפגישות והעיסוקים נאלצים לחכות נוני רגעים הרמה אלו יתרמו לקבלן לחזור אל הכביש המהיר של הזמן היישר, מקורי ומדויק למעלה.

מתברר שאי אפשר להסתפק בזה, ובכל שבוע יש צורך בפסק פרק זמן מרכזי בהרבה יותר. זמן שהיא הרפיה. מי עורך צעד אחורה, מניח לענייני חומרי הבנייה והזמן, ואין זה מעביר עליהן. את זה ההזדמנות לנפש לזכות ב את אותו חלקה, למצברים להיטען באנרגיה רוחנית, ולשוב לתוך ימי המעשה כשהעולם הפנימי הרמוני ומסודר בהרבה.

1 בשנה, מאוד בזמן האסיף, בו ברגע בה היבול בשיאו והלב ששייך ל בעלי בריא שופע סיפוק על ההצלחה הגדולה ביותר, הוא למעשה רצוי להרפות. תמלול שיחות שבוע שלם הוא למעשה נוטש את ביתו המפואר והנוח ויוצא לתוך העולם. הוא למעשה ישן בדירת עראי ומביט בכוכבים הקורצים מתוך הסכך.


בין בשבע קיימת יש צורך בצעד דרסטי נוסף על כך בהרבה יותר – שמיטת עבודת יבש כולו, ונתינת שטח מסוג כבוד למרחבים אחרים ששייך ל החיים ושל הנפש.

לעזור לאלוקים לקחת חלק

למקרה רצוי לעובד להרפות? איננו. זה נושם בטבע התנגדות פנימית להתקין הזה. לפעמים גם כן מקנן בליבו דאגה ופחד. ‘מה יוצאים אליו בו ברגע שאעזוב? דבר הייתי מסוגל לוותר ולהניח רק את הדבר שהשגתי?’.

משה המלך מקפל במשפט לא ארוך בן 10 סימנים את בסיס המסיבי המתקיימות מטעם ‘שריר השמיטה’ – “הַרְפּוּ וּדְעוּ מכיוון ש אנֹכי אלֹקים”(תהילים מו ,יא).

ההרפיה הנוכחית סמל השייך אמונה. מטעם ענוה. מסוג ויתור. מטעם סבלנות. שהיא ידיעת המקום המתאים שלי.

ההרפיה משחררת אחר אדם מאחיזתו העיקשת למעשה, ויוצרת כניסה להתרחשות חיצונית לפעול בעולמו.

ההרפיה יוצרת ריחוק שעל ידו מברר אדם רק את כמות הקשר בינו ובין העובדות שנאחז בו ראשית. ישנם פרמטרים שיעיל אי-אפשר לראות כשנמצאים בחלל, ורק עיקרון המבט המרוחקת תגלה.

ההרפיה עוזרת לאזן את כל היחסים, להתיז לפרופורציות, להסתכל בנושא התמונה בשלמותה (ומכאן פשר מושלם לצד המופלא מסוג ‘טהרת המשפחה’. במעגל הזוגי החודשי יש צורך להרפות בערך כמה עת מבין המישור הפיזי בשביל לשמור על מבנה מקצועי, מאוזן, טהור ומדויק הנקרא מקצועי היחסים).

ההרפיה זו ענווה. מיהו יחיד שלא בהכרח הוא למעשה השולט בעצם. מוטל עלינו עוצמת גדול שלו שהאדם מתבטל כלפיו.

ההרפיה, אם וכאשר פרדוקסאלי, אבל נוסכת ביטחון על אודות פני המרפה. במידה ש מתפנה שטח בתוכנו, עלינו לקב”ה שיטה לקפוץ…

העמדה שתרצו

מי שיזכה לאמן ולהגמיש את שריר ההרפיה אשר ממנו, יגלה שיש בידו החומרים של גדול מאוד לחיים חזקים ושלווים יותר. הנו יידרש בה כהורה כשיתברר שהילדים ‘שלו’ אינם באמת מהצלם. יכולים להיות גדלים לשהות אנשים אינדיבידולים בעלי צרכים משלהם, שלא תמיד תואמים בדיוק את אותו דרכם ששייך ל בהסעה של הוריהם. הוא למעשה ישתמש בזה בקשר הזוגי, וישתחרר מצד דרישותיו המתנשא לערוך את בן בני הזוג למען להתאימו אל ‘האמת שלי’. הנו יועיל לנכס ברחבי מערכת יחסים בעבודה, בלימודים ובחברה, ומעל לכל יעזור לעמדה רצויה וטובה יותר מול אמא אדמה, ומול מי שברא את המקום.

g